העליון: הכנ"ר לא יזכה לפטור גורף מאגרת בימ"ש בתפקידו כמפרק קבוע של חברה

השופט ע' פוגלמן:

         לפנינו שתי בקשות רשות ערעור שתידונה במאוחד; האחת (רע"א 9567/08), נסבה על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט (כתוארו אז) א' ש' שילה); והשנייה (רע"א 1835/09), מופנית לפסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיא ג' גינת). ביסודן של שתי בקשות אלו, ניצבת השאלה האם זכאי כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכונס הרשמי) - שעה שהוא משמש כמפרק קבוע של חברה הנמצאת בהליכי פירוק - לפטור מאגרה בתביעה שאותה הוא מגיש בשם החברה, לפי תקנה 19(1) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: התקנות). המותבים השונים נחלקו בפרשנותם לתקנה האמורה. נוכח השלכות הרוחב של המחלוקת, ועל מנת להעמיד דברים על מכונם, החלטנו לדון בבקשות כאילו ניתנה רשות ערעור והוגשו ערעורים על פי הרשות שניתנה.

עיקרי העובדות הצריכות לעניין

1.             חברת "תעשיות אלקטרוכימיות (1952) בע"מ" (להלן: החברה) הינה חברה בפירוק, אשר הפעילה בשעתו מפעל לייצור כימיקלים לתעשייה בעכו. המוצר העיקרי שיוצר על-ידה היה Polyvinyl Chloride, הידוע בעיקר בשמו המסחרי - P.V.C. חומר הגלם העיקרי המשמש לייצורו של מוצר זה הוא אתילן, שאותו סיפקה חברת כרמל אולפינים בע"מ - היא המבקשת ברע"א 9567/08 והמשיבה 1 ברע"א 1835/09 (להלן: כרמל). כרמל היא יצרנית ויבואנית האתילן היחידה בארץ. חברת Siemens AG - היא המשיבה 2 ברע"א 1835/09 (להלן: סימנס) - הינה יצרנית טורבינת מדחס הגז המותקנת במתקן האתילן של החברה. עוד קודם לתחילת הליכי הפירוק, בשנת 2001, הוגשה על-ידי החברה תביעה כספית לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד כרמל וסימנס, בגין שני אירועים שהתרחשו בשנים 1999 ו-2000, שבמהלכם הופסקה אספקת האתילן למפעל החברה, דבר שלטענת החברה, הסב לה נזקים כספיים כבדים. במסגרת הליך זה, תבעה החברה את כרמל גם בגין תשלום יתר שגבתה ממנה האחרונה עבור אספקת אתילן בשנים 1998 ו-1999. הסכום הכולל שבגינו נתבעו כרמל וסימנס על-ידי החברה עמד על למעלה מ-47 מיליון ש"ח. עם הגשת התביעה, שילמה החברה את מחצית סכום אגרת המשפט שבה חויבה.

2.             לאחר מתן צו הפירוק בשנת 2004, מינה בית המשפט המחוזי בחיפה, ששימש כבית המשפט שלפירוק, את הכונס הרשמי - הוא המבקש ברע"א 1835/09 - כמפרק קבוע של החברה. בשנת 2007 אישר בית המשפט שלפירוק לכונס הרשמי להמשיך בניהול התובענה שהוגשה מטעם החברה נגד כרמל וסימנס. לקראת שמיעת הראיות בתובענה, בשנת 2008, נדרשה החברה לשלם את מחציתה השנייה של האגרה. משכך, הגיש הכונס הרשמי - בתפקידו כמפרק החברה - בקשה לרשם בית המשפט המחוזי בחיפה, למתן פטור מתשלום זה, לפי תקנה 19(1) לתקנות (להלן: תקנה 19(1); או: התקנה). זאת, בטענה כי בתפקידו כמפרק החברה, פועל הכונס הרשמי מטעם המדינה.

3.             לצד תובענה זו, הוגשה בשנת 2001 על-ידי החברה תובענה נוספת נגד כרמל, העוסקת אף היא במחלוקת עסקית שנתגלעה בין הצדדים, בין היתר, על רקע גובה הסכומים שגבתה כרמל מהחברה בעד האתילן שסיפקה לה. בעקבות כניסת החברה להליכי פירוק, התעכב המשך בירור התובענה. בחודש נובמבר 2007, בהתאם להסכמת הצדדים, הוגשה על-ידי הכונס הרשמי - בתפקידו כמפרק הקבוע של החברה - תובענה חדשה נגד כרמל לבית המשפט המחוזי מרכז, שבמסגרתה נתבע ממנה סך של כ-49 מיליון ש"ח. בד בבד, הוגשה על-ידי הכונס הרשמי בקשה לרשם בית המשפט, לפטור מתשלום אגרה על יסוד תקנה 19(1).

ההליכים בבית המשפט המחוזי מרכז

4.             בהחלטתו מיום 10.2.2008, קבע רשם בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט מ' יפרח), כי איזון בין "האינטרסים והשיקולים" שיש ליתן עליהם את הדעת, מביא לכדי מסקנה כי יש לקבל את בקשתה של החברה לפטור מאגרה, וזאת נוכח עמדת המדינה, אשר ניאותה לוותר על תשלום זה. עוד נקבע, כי "משהכונס הרשמי ממונה על הליך הפירוק בהיותו מפרקה של התובעת [החברה], זכאי הוא לפטור מאגרה, ואין פסול בכך שהתובעת [החברה] נהנית מפטור זה עת מכהן הכונס הרשמי כמפרקה". על החלטת הרשם ערערה, כאמור, כרמל לבית המשפט המחוזי מרכז, אך הערעור נדחה. בפסק-דינו מיום 28.9.2008, קבע בית המשפט (כב' השופט (כתארו אז) א' ש' שילה) כי על יסוד ההלכה שנקבעה בע"א 37/66 "גלחא" 1960 בע"מ נ' מתכות בע"מ (בפירוק), פ''ד כ(3) 144 (1966) (להלן: עניין גלחא או הלכת גלחא), "כאשר כונס הנכסים הרשמי פועל, הוא פועל תמיד בתפקידו הסטטוטורי מטעם המדינה, בין אם פועל הוא בתפקיד של מפקח על פירוק ובין אם פועל הוא בתפקידו, על פי חוק, כמפרק של חברה". בית המשפט אף סמך ידיו על קביעת הרשם, שלפיה הסכמת המדינה לבקשה לפטור מאגרה - שהיא מסוג העניינים שבהם המדינה היא בעל הדין העיקרי - היא נתון שיש ליתן לו משקל מכריע. על יסוד זה, קבע בית המשפט כי משוויתרה המדינה על האגרה, אין מקום להיעתר לטענותיו של בעל הדין האחר נגד מתן פטור זה.

ההליכים בבית המשפט המחוזי בחיפה

5.             בהחלטתו מיום 19.6.2008, קבע רשם בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט מ' רניאל), כי "המפרק הוא הכונס הרשמי שהוא חלק מהמדינה ולכן פטור מאגרה, גם אם יש בידו כספים העשויים לשמש לתשלום האגרה". גם על החלטה זו של הרשם, ערערו - הן כרמל, הן סימנס - לבית המשפט המחוזי בחיפה, וערעורן התקבל. בפסק דינו מיום 21.1.2009, ראה בית המשפט המחוזי (כב' השופט ג' גינת) לסטות מהלכת גלחא, בהסתמכו על האמור בהחלטתה של כב' נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, השופטת ח' אבנור, בת"א (מחוזי ת"א) 726/86 פ.י.ט חברה פיננסית לתעשיה ולמסחר בע"מ (בפירוק) נ' חכמי, פ''מ התשנ"ד(3) 485 (1987) (להלן: עניין חכמי), שבגדרה הועלו ספקות באשר לנכונותה של הלכה זו. בעניין חכמי צוין כי על בית משפט הדן בבקשה לפטור מתשלום אגרת משפט, לבחון בשם מי מוגשת התובענה על-ידי הכונס הרשמי. כלשונו של בית המשפט, "אם [התובענה] מוגשת בגדר תפקידי הפיקוח של [הכונס הרשמי] על הליכי הפירוק - הרי הוא פועל מסתמא מטעם המדינה שהסמיכה אותו לפנות לבית המשפט ולפקח על ניהול נאות של הליכי הפירוק. ואולם, כאשר פועל הכונס הרשמי כמפרק - הרי בשמה של החברה (בפירוק) הוא פועל .. " (שם, בעמוד 507). בענייננו, מצא, כאמור, בית המשפט המחוזי לאמץ את הפרשנות שהוצעה בעניין חכמי, וקבע כי הכונס הרשמי - בתפקידו כמפרק החברה - פועל בשמה, ומכאן ש"פסק-דין כספי העשוי להינתן בתביעתה של החברה משמעותו שייגבו כספים לטובת החברה שבפירוק, ולא לטובת המדינה" (סעיף 14 לפסק הדין). התביעה היא אפוא תביעת החברה, ולא תביעתו של הכונס הרשמי או של המדינה. עוד נקבע, כי לתפקידו של הכונס הרשמי כמפרק החברה, אין זיקה למעמדו כפקיד ציבור וכרשות של המדינה, ומשכך, אין המקרה דנן נכנס לגדרו של הפטור הקבוע בתקנה 19(1). על יסוד שיקולים אלה, החליט בית המשפט המחוזי לקבל את הערעורים ולדחות את בקשת הכונס הרשמי לפטור מתשלום המחצית השנייה של אגרת המשפט.

           עניינן של הבקשות שלפנינו, כאמור, בהכרעות מנוגדות אלה של בתי המשפט המחוזיים.

עמדת הכונס הרשמי

6.             לשיטת הכונס הרשמי, נוכח הפרשנות הראויה שיש ליתן לתקנה 19(1), שעולה בקנה אחד עם הלכת גלחא, זכאי הוא לפטור מאגרת משפט בהליכים הננקטים על-ידו בתפקידו כמפרק קבוע של חברה. להשקפתו, אין נפקות לכך שהעניין הישיר שעליו ממונה הכונס הרשמי אינו עניינה של המדינה, שכן קיים אינטרס מובהק כי הליכי פשיטת הרגל ופירוקי החברות יתנהלו כיאות. הלכת גלחא, לטענת הכונס הרשמי, לא סויגה רק למקרים שבהם הוא ממלא תפקיד "ציבורי" של פיקוח על מפרקים אחרים, אלא קבעה כי הפטור יחול גם במקרים שבהם הוא ממונה על עניין כספי שאינו עניין המדינה. בצד האמור, מפנה הכונס הרשמי למספר החלטות שיצאו מלפני בית משפט זה, שבהן נקבע כי הלכת גלחא עומדת בעינה, וכי די בכך שהמדינה מצאה לנכון להעמיד גורם שינהל את הליכי הפירוק, כדי להקים פטור מתשלום אגרה. עוד טוען הוא כי פסקי הדין של בית המשפט המחוזי שהוזכרו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה וכן בכתבי טענותיה של כרמל - אף אם בחלקם העלו ספקות ביחס לנכונותה של הלכת גלחא - לא ראו, בסופו של יום, לסטות ממנה, וממילא הם עסקו בנסיבות שונות מאלה שלפנינו.

7.             לדברי הכונס הרשמי, ההיבטים הציבוריים שמתעוררים במקרה שלפנינו, הצדיקו את מינויו כמפרק קבוע - דבר הנעשה במקרים חריגים בלבד - ומצדיקים גם מתן פטור סטטוטורי מאגרה. לטענתו, קבלת עמדתה של כרמל עלולה למנוע הגשת תביעות במקרים כגון זה שלפנינו, שבהם ניהול ההליך עשוי להועיל לחברה ולציבור בכללותו. הכונס הרשמי מוסיף כי חרף הגישה המרחיבה שבה נוקטים בשנים האחרונות בתי המשפט, שלפיה יש מקום לקבל את תגובתו של הנתבע לבקשה לפטור מתשלום אגרה, אבן הבוחן העיקרית בעניינים כגון דא טמונה בעמדת המדינה, שהיא - כידוע - הזכאית לקבל את האגרה. משהמדינה מצאה לנכון לוותר לחברה על תשלום האגרה במקרה שלפנינו, אין להישמע לטענות כרמל בעניין זה. עוד הוא טוען כי על בית המשפט המחוזי בחיפה היה ליתן משקל לטענה בדבר מעשה בית-דין, נוכח פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מרכז, אשר הכריע באותה סוגיה ממש. לשיטת הכונס הרשמי, קם במקרה דנן השתק פלוגתא, הואיל והתביעה שהוגשה בבית המשפט המחוזי בחיפה היתה זהה בעיקרה לזו שנדונה והוכרעה עוד קודם לכן על-ידי בית המשפט המחוזי מרכז. משכך, היתה כרמל מושתקת מהעלאת טענות לעניין הפטור מאגרה במסגרתו של הליך מקביל.

           באת-כוח "המנהלים המיוחדים" של החברה, הצטרפה לעמדת הכונס הרשמי.

עמדת המדינה

8.             בתגובתה, טוענת המדינה כי הסוגיה אשר עומדת לפתחו של בית משפט זה במסגרת בקשות רשות הערעור נידונה זה מכבר בעניין גלחא. באותו מקרה נקבע, כי כאשר הכונס הרשמי משמש מפרק קבוע של חברה שאינה בבעלות המדינה, הרי שהוא בא בגדרי תקנה 19(1), ומכאן שהוא פטור מתשלום אגרה. אמנם, הלכת גלחא נפסקה על יסוד נוסח תקנה השונה במעט מזה הנוכחי, אלא שלגישת המדינה, הלכה זו אושרה על-ידי בית משפט זה גם בהתייחס לנוסח התקנה הנוכחי. עוד מדגישה המדינה את הטעם העומד בבסיס הלכת גלחא, שלפיו "למדינה יש עניין בכך שהליכי פירוק ופשיטת-רגל יתנהלו כיאות", ומוסיפה כי כאשר מדובר בתביעה המוגשת בשם חברה בפירוק, הרי שלצורך מתן פטור מתשלום אגרה, "די בכך שהמדינה מצאה לנכון להעמיד גורם מטעמה שינהל עניינים אלו". בעניין זה, מפנה המדינה לטעמים שבעטיים מונה הכונס הרשמי למפרק החברה, המפורטים בכתבי הטענות שהוגשו מטעמו של האחרון.